צוואת הריב"ש ס״ב

אם אין אני לי מי לי. צריך בתפלה להיות כמו מופשט מגשמיות ואיננו מרגיש מציאותו בעוה"ז כלומר כשאני אבא למדרגה שלא אדע וארגיש כלל אם אני לי בעוה"ז אם לאו בודאי אין לי שום פחד ממ"ז כי אזי אין מ"ז קרב אלי בהיותי מופשט מזה העולם. וזהו מי לי ר"ל איזה מ"ז יבא לי.

אבל כשאני לעצמי ר"ל כשאני חושב עצמי לדבר יש במציאות זה העולם. אז אדרבה איננו נחשב לכלום. וז"ש מה אני ר"ל מה אני חשוב ומה עבודתי חשובה לפניו ית' כי אז יבלבלו אותו מ"ז והריני כמו שאינני בעוה"ז. כי עיקר בריאות אדם בעולם הזה לעבודה והרי אין אני יכול לעבוד עבודתו ממ"ז המבלבלים אותי: